פסק-דין בתיק רע"א 22662-04-13

המחלוקת בין הצדדים דנן (המבקש והמשיב 1) נוגעת לגובה שכר הטרחה שנפסק למשיב 1, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתביעה שהתנהלה בין המבקש למשיב 2.

המשיב 1 החל בביצוע עבודתו, שמהותה הגשת חוות דעת חשבונאית בנוגע להתחשבנות בין הצדדים הניצים בפני בית משפט קמא, אך לא סיים אותה.

טרם סיומה, פנו אותם צדדים להליך גישור וחתמו על הסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין על ידי בית משפט קמא.

הצדדים להליך בפני בית משפט קמא גם ביקשו מבית משפט קמא לקצוב את שכר טרחתו של המשיב 1 ובית משפט קמא מבלי שפנה לקבלת עמדת המשיב 1, קצב את שכר טרחת המשיב 1 בסך של 15,000 ש"ח.

משקיבל המשיב 1 את החלטת בית המשפט הנ"ל, פנה לבית המשפט בדרישה להעלות את שכר טרחתו ובית משפט קמא העלה שכר טרחתו, מבלי לקבל תגובת הצדדים לתביעה שבפניו לסך             של 22,000 ש"ח, לא כולל מע"מ.

בעקבות החלטה זו פנה שוב המשיב 1 לבית משפט קמא וביקש להעמיד את שכר טרחתו על סך             של 28,000 ש"ח וכן מע"מ ובית משפט קמא, מבלי לקבל תגובת יתר הצדדים לתביעה שבפניו גם הפעם, נעתר לבקשתו.

בעקבות החלטה אחרונה זו, הגיש המבקש דנן בקשה לבית משפט קמא לבטל את החלטתו האחרונה הנ"ל, בשל כך שניתנה ללא קבלת תגובת הצדדים ומנימוקים נוספים.

בקשה זו נדחתה על ידי בית משפט קמא ועל החלטה זו הדוחה את הבקשה, הוגשה בקשת רשות הערעור דנן.

לא אביא את טיעוני הצדדים בנוגע לעניין החלטות בית משפט קמא ככל שהן נעדרות קבלת תגובות הצדדים, שכן, הצדדים בהמלצתי, הגיעו בפניי להסדר דיוני כדלקמן:

" ב"כ הצדדים: מוסכם כי החלטות בית משפט קמא בנוגע לשכר טרחת המומחה תבוטלנה. הצדדים יטענו כאן לגבי עניין זה בקצרה ובית משפטי זה יפסוק מחדש את שכר טרחת המומחה".

לאחר שניתן להסדר הנ"ל תוקף של החלטה ובוטלו החלטות בית משפט קמא, טענו הצדדים בפניי ולהלן טענותיהם.

תמצית טיעוני המבקש

המבקש טען כי הבקשות שהוגשו בפני בית משפט קמא הוגשו ללא שצורפו אליהם מסמכים או אסמכתאות על היקף העבודה שעשה המשיב 1.

לטענתו, החומר שבפני המשיב 1 כלל רק 3 קלסרים דקים שהוגשו למשיב 1 על ידי מרשו ולמיטב ידיעתו, הצד שכנגד לא הגיש כל חומר למשיב 1.

לטענתו מדובר בכמות חומר קטנה יחסית, אשר לא הצדיקה קיומן של שעות עבודה כה רבות כפי שטוען המשיב 1 ושכר טרחה כה גבוה כפי שטוען המשיב 1.

הוא אישר כי לאחר מינוי, הודיע המומחה כי הוא דורש שכר טרחה של 400 ש"ח לשעה, והייתה הסכמה על שיעור זה של שכר לשעה, אך הייתה ציפייה שיגיש רשימת שעות שעבד בפועל והוא לא עשה כן.

לטענתו, כמות החומר שצריך היה המשיב 1 לבחון, לא מצדיקה 70 שעות עבודה כפי שטוען המשיב 1 ואף לא חצי מכך ועל כן ראוי לפסוק לו שכר של 15,000 ש"ח לכל היותר.

הוא טען גם כי דרישת השכר של המשיב 1 אינה עומדת בתחום הסבירות וכי יש להביא בחשבון שיקולים של מדיניות כללית כגון פטירת המבקש וסיום ההליך בגישור, המצביעים על כך שלא נעשתה עבודה בהיקף גדול.

תמצית טיעוני המשיב 1